אחרון לוחמי השבט / לואיס ל'אמור

מהספרים הללו שנשלפים על פי חוש מאיזה מדף צדדי תחתון...בתקווה למצוא אוצרות
מצאתי את עצמי נהנה מעלילת מתח פשוטה בטעם של פעם (אכן ספר ישן)
אבל בניגוד לתכונה הידועה שלי לקטול כל ספר שניחוח של אי אמינות
עולה בעלילתו איכשהוא הספר הזה חיבר אותי אליו עד הסוף...
אז למרות שהכל היה ברור מראש, והעלילה נתפרה בגסות שאפילו
ירון ברלד או חוליגן רוסי שתוי יסמיקו ממנה ...אני יכול
להעיד שנהניתי לקרוא את הספר הזה ...לפסיכולוגים עתידיים פתרונים...

העטיפה הישראלית דווקא מתארת יפה את תחושת הבדידות והמצור שנמצא בה גיבורנו
האינדיאני שהוא גם טייס קרב אמריקאי בשנות ה-80 ונחטף על ידי הרוסים במבצע מתוחכם
שמעוניינים בידיעותיו הנרחבות על מטוסים....ג'ו מק לא מבזבז הרבה זמן ונמלט אל
תוך הישימון הקר של סיביר ובורח ממצוד ענק שמתנהל אחריו תוך שהוא
מנסה לחקות את אבותיו הקדומים ולהגיע למיצרי ברינג ומשם לשוב לאמריקה הטובה
(וכמובן שבאופן מקרי מחכה לו שם קייאק עם דייג זקן וחכם שמעלים עיין)
לאט לאט משיל ג'ו מעליו את שכבות הציבילזציה וחוזר להיות מה שהוא מרגיש
שהוא נועד לו - לוחם אינדיאני של תקופת ההתיישבות האירופאית באמריקה והמלחמות הגדולות

מסתבר שהסופר הוא מומחה לכתיבת מערבונים והיה פופולרי
בשנים עברו...הפטריוטיות האמריקאית נודפת ממנו כמעט מכל משפט...
דרגה אחת פחות מהשורות המגוחכות של הסרט סופרמן משנת 1977 אבל
לא רחוק....תקופת רייגן הצמיחה גידולים מוזרים...מעניין מה יקרה עם טראמפ...
משפט אחד שאני לוקח מהספר דווקא מפתיע בפשטותו -
כאשר הרוסים שואלים את ג'ו למה הוא בעד אמריקה אם הם גזלו את אדמות האינדיאנים,
משיב ג'ו שגם הם גזלו את האדמות הללו מהשבט האינדיאני שהיה שם קודם כמו שהם עשו זאת בתורם ...
ןלכן ברגע שנגמרה המלחמה והמדינה קיבלה אותו הוא מעתה פטריוט שלה....
טענה נכונה בסה"כ שהלוואי שהפלשתינאים היו מאמצים 

גיבורים מלידה/ כריסטופר מקדוגל

נכנסתי קצת אל עולם הריצה והרצים מהצד הטיפולי והתחלתי להתעניין בספרים טובים...
"מדריך הריצה השלם" מייד נשלף אצל רבים ושוהה כבר חודשיים אצלי בתיק מחכה שאתפנה
אליו אנרגטית...אבל בשיחה עם ג'וני הפיז' החדש והנחמד הוא ענה לשאלה זו - "תקרא את
נולדנו לרוץ"....
לפני כחודש בספרייה במקרה נתקלתי בספר הזה וראיתי שהוא של אותו מחבר והחלטתי
שהגורל נוקש על דלתי (או איזו קלישאה דומה)

מסתבר שהמחבר אוהב את תחום הריצה והכושר והוא משתמש בסיפור
המסגרת שמתאר את ההתנגדות העזה של תושבי האי כרתים לכיבוש הנאצי,
התנגדות שעל פי המסופר בספר מנעה מהגרמנים לצאת למסעם ברוסיה בזמן
וכנראה גרמה לו להתקע בחורף הרוסי.
שלד הסיפור מתאר כיצד חטפו לוחמי המחתרת בעזרת מרגלים בריטיים מהזן החנוני
גנרל גרמני ללא שפיכות דמים והבריחו אותו אל מחוץ לאי, תוך כדי התקדמות העלילה
כמו גזע שמצמיח חוטרים נוגע המחבר בנושאים רבים שמעניינים אותו וקשורים לעולם הכושר
כמו תזונה נטולת פחמימות, אימוני פרקור, התחברות לשומן כמקור אנרגיה ועוד ...
ניכר בו שהוא מגיע מתוך התחום ואוהב אותו (כפי שתעיד תמונתו למטה)
כסופר הוא פחות מוצלח ויש לו נטייה לשים יותר מדי סימני קריאה בסופי משפטים
אך בסה"כ הסיפור קריא והנושאים מעניינים ואתגרו אותי  לחשוב
על כל מיני דברים שאני עושה ביום יום האם אני פועל נכונה (בינתיים העצלן שבי מנצח)

הוסף כיתוב

21 / בן מזריץ'

לאחרונה גיליתי את הקומה השלישית, העיונית , של הספרייה באשקלון...
מושך אותי לקרוא על נושאים המבוססים על מקרים אמיתיים או להכנס לראש של מומחים
לדברים מסויימים...
העניין שלי בקזינו ובהימורים הוא טבעי והוא המשכה של האהבה הגדולה שלי למשחקים בכלל
(מתי לעזאזל כבר אמצא חבורה של שחקני רמי הורדות ואמשיך את המסורת המענגת שנקטעה עם השחרור מהמילואים...)
בכל פעם שאני נופל על סרט שקשור לנושא אני מיידית מרותק אליו ובפרט משחקי הפוקר שבערוץ ONE
אז ברור שמייד הספר הזה משך את עיני וגולל עלילה מדהימה שמתארת כיצד באמצעות
כישורי ספירה מיוחדים שתלמידי מתמטיקה מצטיינים ניחנים בהם כנראה ובאמצעות
תכנון קפדני והכרת ה"יריב" (בתי הקזינו) מצליחים חבורות שונו להרוויח מיליונים
במשחק הבלאק ג'אק. הסיפור מעניין מאוד אם כי הכתיבה דיי עצית ...
היה מאוד מעניין אם הבסיס של הספר היה משמש בידי סופר מוכשר לספר את הסיפור בצורה של רומן...
חסרה לי קצת הפסיכולוגיה של הדמויות המרכזיות בסיפור אם כי הספר נקרא במהירות, נחמד

1q84 ׁ(כרך שלישי)/ הרוקי מורקמי

לאחר המתנה ממושכת שיחזירו את הספר באשקלון (ואפילו הזמנתי אותו!) דווקא מצאתי בספריית הקיבוץ את הכרך השלישי..
צללתי מיידית אליו ולשמחתי הוא המשיך לעניין ולשמור על עקביות הגיונית עד לסוף האופטימי שלו...לא בגלל
פתרונות גאוניים של הסופר אלא בגלל התעלמות אלגנטית וגמישה שאיכשהוא התלבשה יפה
על העלילה והגיבורים, מומלץ ביותר
 

יער נורווגי/ הרוקי מורקמי

לפני כמה שנים ניסיתי לקרוא את הספר הזה והפסקתי אחרי כמה עמודים...

הסיבה הראשונית לקריאה היתה כמובן השיר הנהדר של הביטלס
שהוא אחד מהאהובים עלי (והבחירה הראשונה להלוויה שלי ...כמו שכולם כבר יודעים)
אבל למרות חרדת הקודש שאני נוהג בכל מה שנוגע לביטלס...הספר לא
התקרב לאיכויות של השיר...

ואז קראתי את 1Q84 המעניין שכרגע אני מתחיל את חלקו השלישי והאחרון סוף סוף
ואמרתי לעצמי - אולי כדאי לתת הזדמנות נוספת להרוקי והכתיבה הרזה והמדוייקת שלו...
אז זה מה שעשיתי...אבל התוצאות היו דומות
גם כיום אני חושב שזה ספר מיותר עם דמויות משעממות
ומסלול המראה משובש...

מסעות רע/תור היירדאל

קראתי את הגרסה המקורית כפי שהתפרסמה בשנות השבעים של הסופר/הרפתקן/מדען המדהים הזה שמוכיח שלא פסו מסעות הגילוי מעולמנו. בספר הספציפי הזה הוא בחר לבדוק את ההשערה שכבר בימי קדם המצרים הקדמונים הגיעו דרך הים ליבשת אמריקה (הפירמידות שנבנו בשתי היבשות גירו אותו לחשוב על כך וכן עוד מספר דוגמאות מעניינות של זהויות לא מוסברות תרבותית בין היבשות)...למרות גיחוכים מצד העולם האקדמאי הוא בונה ספינה מצרית מפפירוס מבלי להשתמש בשום חומרים בני זמננו על פי דגמים שמצוירים בתחריטים ובעזרת בוני ספינות שהוא מלקט מאזורים בהן השתמרה המסורת באפריקה....בעזרת הזרם שבין היבשות הוא יוצא למסע המרתק הזה ,
מומלץ . 

שיבומי/ טראווניאן

קבלתי המלצה חמה על הספר הזה מאת איה דודאי שאני מאוד מעריך
את דעותיה בכלל ובפרט בנושא ספרים בגלל שהיא תולעת ספרים
זריזה ושקדנית...אז נגשתי אליו בשמחה ומתוך בטחון שאני עומד
להתוודע לספר כביר...

ואז לאכזבתי גיליתי ספר מהז'אנר של הגיבור המושלם שעושה הכל
בלי מאמץ ...בכל מקום יש לו איזה ידיד מוכשר שסוגר לו את הפינות המסובכות (כמה נח),
בתוך כמה שעות הוא מקמבן את כל הדרוש לו למבצעים מסובכים כמו מק'גיוור,
הוא יודע הכל על הכל וכמובן שמבין במהירות את כל התמונה..
בקיצור מין גיבור בלתי אפשרי מתוך הפנטזיות של הסופר

מה שהכי מעצבן זה שאפילו אני תוך כדי קריאה עליתי על שגיאה כל כך לא אופיינית של
הגבור (שמטרתה כמובן לקדם את העלילה)  שהסופר בטפשותו (?) הציב אותו - איך השארת את
הבחורה הישראלית לבד בבית מבודד ....כל כך צפוי שיבואו להורגה שם...
במהלך הסצינה הזו גם נזכרתי שזה ספר שכבר קראתי בעבר בגיל צעיר וכנראה נהנתי ממנו
הרבה יותר....זה מה שנדמה לי קרה, איה המליצה עליו כי הוא מתאים לקריאה
בגיל צעיר כשפרטים כמו אמת ודיוק אולי פחות חשובים לקורא הדקדקן...
אני ממרום גילי לא מוצא בו שום דבר מיוחד

מלחמות היהודים/ ליון פויכטונגר

הספר המרתק הזה פתח לי צוהר לדמותו של יוספוס פלביוס המוכר

וכמה מעט ידעתי עליו לפני...
בספר הזה הוא מתואר כצעיר שאפתן בעל רצון חזק להשאיר חותם ולהתקדם בחיים
ולהתפרסם, שלצורך כך לא בוחל מלהשתמש בשיטות שונות שהמשותף לכולם
הינו השטחיות והאימפולסיביות שאותן הוא מתרץ לעצמו  בניחוח מיסטי...
על פי הספר יוסף בן מתתיהו אחראי במידה רבה לחורבן הבית בעידודו
הפעיל את המרד בגליל גם כשהיה ברור לו שלא ניתן לנצח את הרומאים האדירים ...

הדמות המנוגדת ליוסף במהלך כל התקופה הינה של יוסטוס איש טבריה
שקיבל את תפקיד הנציב בטבריה מטעם הרומאים בתקופת המרד.
יוסטוס הינו משכיל, שקול, בעל תפיסת עומק של המאורעות
הוא בז ליוספוס ועומד על טיבו האמיתי מרגע שפגש אותו ..
הוא הופך  לשנוא נפשו וליריבו המר של יוסף אך בעומק ליבו יודע יוסף
שהצדק עם יוסטוס ולאחר תום המרד בירושלים הוא עושה את כל המאמצים
למצוא אותו ולהצילו ממוות

דמות מפתח נוספת בסיפור הינה של טיטוס, בנו של אספיאנוס
שהחריב את ירושלים בסופו של דבר...על פי הספר מדובר
בעלם חמודות נאה במיוחד והתפלאתי קצת למצוא את הצלמים ששרדו
שמעידים על מראהו הלא מצודד במיוחד...
התפלאתי ללמוד, בניגוד לכל מה שמזינים אותנו כל השנים במערכת הלימוד..
שטיטוס לא היה כזה רשע כמו שמציגים אותו ושבעצם הוא רצה להציל
את המקדש מכליה , כי היה בן תרבות, אולם שרשרת של פעולות
והלחימה העיקשת חסרת ההגיון של היהודים הביאה את החיילים
הרומאים למצב של שנאה עיוורת ולקיחת החוק לידיים...וכך נשרף בית המקדש והיה לבז

עוד היה מרתק לקרוא על ברניקי, אחות המלך
שניסתה להציל את המקדש מכליה על ידי רתימת אהבתו של טיטוס אליה להשפעה פוליטית
וסופו של דבר הפכה לאהובתו של טיטוס למרות החורבן בגלל אהבת אמת...
איך לא מספרים לנו בביה"ס את כל הפרטים המעניינים הללו??

ליאון פויכטונגר מתמחה ברומנים היסטורים
עם קשר ישיר ליהדות.
ספר מעניין , חשוב שכדאי לקרוא

יושרה שניונית/ אן לקי

הספרנית המבוגרת בספרייה באשקלון אמרה לי - עוד לא ראיתי ספר
שעל הכריכה שלו לא רשום שהוא זכה באיזה פרס...
הייתי צריך לזכור את זה כשבחרתי את הספר, ואני מודה שציון
הפרסים שעל העטיפה גרם לי להאמין שאני שם את ידי על עבודה משובחת..
ועד קרוב לסוף הספר עוד התלבטתי בכך...

19 אסק או "ברק" כמו שהיא מתחזה הינה שניונית - כלומר בינה מלאכותית
שהורכבה על גופה שמחוברת באופן קבוע לעשרות שניוניות ולקצינות של
ספינת החלל שהיא משרתת עליה או בעצם מהווה את ליבתה - "יושרת טורן".
בעתיד המתואר תרבות הרדש משתלטת על עולמות שונים ומתרבתת אותם
לשיטתה מי בחרב ומי בפוליטיקה נכלולית.
ברק מצליחה לברוח רגע לפני שמשמידים את ספינתה במהלך לא ברור לגמריי
ומגיעה לעולמות חיצוניים שם היא מחפשת לנקום במנהיגת הרדש
"מינאי" ששמידה את ספינתה ויותר מכך פגעה הורתה לה להרוג את
הקצינה האהובה עליה לפני כן...

כל זה יכול להיות רקע לספר טוב אלא שכמו שמשכפלים שניוניות כך גם
מנהיגת הרדש שכפלה את עצמה לפריטים רבים ואיכשהוא הפריטים הללו רבים בינם
לבין עצמם על השליטה בממלכה....ואף אחד לא יודע מי זה מי....
עלילה מפותלת ומסובכת שלא ניתן להביאה לפתרון סביר כמו שאי אפשר
להכין ארוחה טובה ממזון מקולקל...
איך הספר הזה זכה בפרסים הללו? נבצר מבינתי 

ספר האורות/ חיים פוטוק

ראיתי ברשימת מומלצים של טום הנקס את הספר הזה
אבל הוא לא היה בספרייה...

אז לקחתי משהו אחר שלו...
וניסיתי באמת שניסיתי, אבל הספר היבשושי הזה
שהוא בעל מוטיבים אוטוביוגרפיים, לא הצליח לשכנע אותי שחייו של סטודנט לקבלה שממונה
לקצין דת בצבא האמריקאי ומאוהב (?) בגמלוניות ביהודייה יבשושית כמוהו שווה מאמץ לסיימו...ניחא

1Q84/ הרוקי מורקמי

את הסופר הידוע הזה נמנעתי מלקרוא בשל התנסות לא מוצלחת עם "יער נורווגי"
שלו לפני מספר שנים...אבל באופן מקרי נתקלתי בו בספרייה
והחלטתי לתת הזדמנות נוספת....

וכמה טוב שעשיתי זאת...
גיליתי ספר שלא מנסה להתחכם, שמתחיל בהתחלה
ומתקדם מאותה נקודה לאט לאט (מישהו סיפר לי שגם את
הריצה, בספרו "מה אני חושב שאני חושב על ריצה", הוא מתאר באופן דומה),
בלי לנוע בזמנים קדימה ואחורה או להתחיל סיפור באמצע כמו שעושים
הרבה סופרים. משהו בפשטות הסיפורית ובתכנים המיוחדים שבה אותי לגמריי...

הדמות הראשונה שמופיעה בסיפור היא אאוממה,
צעירה ספורטיבית, מאמנת כושר ומטפלת בשרירים בדרך ייחודית
(את הקטעים הללו מאוד אהבתי והייתי שמח ללמוד את הטכניקות המיוחדות שלה...
בכלל נראה שהרוקי כתב אותה בשל נסיונו בטיפולים עקב תחביבו לרוץ).

עיסוק נוסף של אאוממה הינו - רוצחת שכירה, אבל לא בשל בצע כסף אלא כמעשה מוסרי לגברים חסרי כפרה.

את הרציחות שלה היא מבצעת בדוקרן מיוחד שפיתחה בעצמה שממית בין רגע ולא משאיר שום סימן

הדמות השנייה בסיפור הינה טנגו. בן גילה של אאוממה (למדו באותה כיתה ביסודי
אבל לא התראו 20 שנה ) , מרצה למתמטיקה וסופר שמחפש את קולו העצמאי. 

לתוך חייו של טנגו מושלכת נערה צעירה שכתבה ספר ביכורים מעניין -פוקה הרי.
הספר כתוב בשפה בלתי קריאה לחלוטין (בדומה לשפת הדיבור שלה שמאופיינת
בטון קבוע - ונכתבת בספר בטריק יפה ללא סימנים נלוים ,סימן שאלה וכ"ד,כדי לתארה גרפית)

טנגו משכתב את הספר של פוקה הרי שזוכה להצלחה כבירה אחר כך...
במעשהו זה הוא יוצר עולם חדש, בעל שני ירחים, ונפגש עם
כוחות מוזרים  - ליטל פיפל שיוצרים פקעות מאויר שבתוכם
נוצרים העתקים זהים של ילדות...

קראתי עד עתה את שני הכרכים הראשונים, והסיפור שומר על עקביות הגיונית ...
מבירורים עם חברים שסיימו את הספר הבהירות הזו נשמרת עד הסוף...
אני מאוד מקווה שכך, זה יהיה מאוד מאכזב אם הפתרון יהיה מאולץ.

יש מצב שהרוקי הופך להיות הסופר החם אצלי בקרוב (יחליף את אשכול נבו)

ואתחיל בסריקה שיטתית של מגוון הספרים הגדול שלו, לקחתי כבר שוב

את "יער נורווגי" לנסיון שני ואני מחכה שמישהו כבר יחזיר את הכרך השלישי

של 1Q84 לספרייה

נערי הכרך/ ס"א הינטון

ספר שאייר הביאה לגור מהספרייה, הוא החל לקרוא אותו ואני הסתקרנתי...
ונשאבתי לתוכו במהירות, נהנה ונבוך לחוש תחושות מוכרות
של קריאת ספר ממגנט בגיל הנעורים כאשר כל העניין הזה של התבגרות/חבורות
הסעיר אותי...מה זה אומר עלי היום? האם אני מריח סימני סטגנציה
התפתחותית? 

העולם של גיבור הספר- פוניבוי המתוק, מתחלק לבני חבורתו הגריזרים ולאויבהם הסוצ'ים.
הגריזרים באים מהאזור העני של העיר וחלקם עבריינים צעירים, המאפיין הבולט שלהם
הינו השער הארוך והמשומן שלהם, הם גם חובבי אלביס ומתעבים את הביטלס.
הסוצ'ים - בני העשירים, שחדלו להרגיש מרוב האפשרויות שפתוחות לפניהם והתפתחו
ליצורים אכזריים , משתוללים המאפיין הבולט שלהם הינו תסרוקות קצרות או בסגנון החיפושיות, בגדים
משובצים ונהיגה במכוניות יוקרה .
שני החבורות נמצאות במאבק מתמיד

ערב אחד חבורת סוצ'ים (שמשום מה תמיד נהנים לתקוף בעדיפות מספרית)
נטפלת לשני הצעירים שבחבורה- פוניבוי וג'וני. ג'וני כבר מעורער בגלל
ארוע קודם שבו הוא הוכה כמעט למוות וכאשר הוא רואה את הסוצ' שהיכה אותו
כמעט מטביע למוות את פוניבוי הוא דוקר אותו באולרו למוות. 

הארוע מצית שרשרת של ארועים שמסתיימים באופן טרגי לחלק מהגיבורים

של הספר הנהדר הזה, סיפור קטן עם דמויות מאופיינות הייטב (לא פלא שבמהרה

יצא כסרט) שנכנסות ללב במהירות ונשארות שם.

החזרתי אותו לגור ומקווה שיקרא אותו ויהנה גם הוא 

הסופרת כפי שנראתה בזמן פרסום הספר, חייב
לציין כי הופתעתי כשהבנתי שספר כזה שמבין כל כך טוב לרוחם של בנים
נכתב בידי אישה

אתה חיה ויסקוביץ/ אלסנדרו בופה

תרגיל בספרות חדשנית שהתגלגל לספר.
כיצד לכתוב סיפור אהבה בדרך שעדיין לא נוסתה?
טוב, אולי נדמיין ששני האוהבים (ועוד כמה דמויות קבועות שמסביבן)
הינם חיות שונות : יתושים, עכברי מעבדה ועוד רשימה ארוכה ....
ואז דרך התכונות הייחודיות ותנאי החיים הספציפיים ננסה
להגיד משהו על מהות ביחסים בין בני הזוג,
עם הרבה הומור לשמחתי, אולם בלי  עלילה ...
אפשר לקרוא כל פרק בנפרד בלילה לפני השינה
ולהרדם עם חיוך קל (ותו לא) 

תיאום כוונות/חיים סבתו

שעת צהריים בוהקת ואני משוחח בטלפון עם א'-א' חבר פיזיותרפיסט
דתי , אני בדרך לספרייה , אמרתי לו, יש לך משהו להמליץ לי?
בשפריר חביון, מיד ענה, של חיים סבתו, נשמע לי מוכר שם הסופר , אמרתי,
כן, הוא ענה, הוא כתב את תיאום כוונות שעשו עליו סרט, טוב, עניתי,
אולי כדאי שאתחיל להתוודע אליו דווקא בספר המוכר שלו.
וכך התוודעתי מעט אל עולמם של חזקי האמונה שלחמו

כטנקיסיטים במלחמת יום כיפור, אנשים שכל הוויתם נטועה בכתבי הקודש

וכל מאורע חיצוני הינו מראה מקום וצ'יטטה קדומה.

החיים מתנהלים בין טקס דתי מוכר או נדיר אחד למשנהו והחיים עצמם

הם לוח חול חלק שעליו בוחנים את ציווי תורת המוסר היהודית בזמן אמת.

דרך המחשבה של הסופר, שאלתי את א'-א', זהה לדרך המחשבה גם אצלך?
כן, הוא ענה, רק שאצלו הכל יותר אינטואטיבי

חיים סבתו בתמונה מזמן המלחמה כשהיה חייל מילואים צעיר
מתאר בצורה מרתקת בלשון רזה וחפה מהתלהמות את זכרונותיו
וזכרונות חבריו מימי המלחמה הראשונים ברמת הגולן ומהשהות במחנה
על הגבול בחודשים שלאחריה.
לאורך הספר נשזר גם סיפורו של חברו הטוב דב שנפל בקרבות, יהי זכרו ברוך.

יונה ונער / מאיר שלו

נהדר, מרגש, ספרות אמיתית.
מאיר שלו הוא רב אומן ספרותי, מקצוען ששייף  כל פרט במעשה הכתיבה,
השפה שלו כה עשירה והדימויים כה מדוייקים ומקוריים,
הדמויות נכנסות ללב ועולה תחושת ההתרגשות למקרא ספר טוב, כמו בילדות...
איך בכלל מעזים אנשים לכתוב ספרים אחרי שקוראים את מאיר שלו? צריך להיות
בעל חוצפה מיוחדת כדי להעז ולעמוד תחת התואר "סופר"  לצידו

קראתי את מאיר המוקדם לפני שנים רבות, "רומן רוסי" היה הראשון
ואח"כ "עשו", אהבתי אותם אבל גם הרגשתי שובע...עשרות שנים עברו
ולקחתי לידי ספר שהצלתי מפינוי לחנות ספרי יד שניה ...
נשמע קצת מוזר איך סופר שמכירים בגדולתו משתהה
לחזור אל מדף הקריאה הסמוך למיטה כה הרבה שנים...
אבל במובן מסויים זה מאוד מתאים לרוח "המאיר שלווית"
ששורה על ספריו ומטעינה אותם בנינוחות ומדגישה
את הרגע הקיים ואת הזכרונות והתחושות שעולים כלפי ההוויה

כך שנכנסתי בכל פעם שהעמקתי קרוא אל תוך הספר אל מצב רוח של רוך
וחמלה. החזקתי אצבעות לתירלה ואירלה ולאהבתם שלבלבה מחדש לאחר שנים רבות,
גידלתי עם התינוק והילדה את היונים שבשובכם ואת אהבתם הזכה,
ולמרות שאין סוף שמח לאף אחד מהסיפורים שמתוארים בדפי
הספר, סיימתי את הספר עם שמחה בלב ורעננות
כמו אחרי שנת ישרים בריאה.
מייד כשסיימתי העברתי אותו לאייר...
אני סקרן מאוד לשמוע מה דעתה עליו

תודה מאיר, על הספר הזה ועל הספרים
הבאים שלך שאקרא לבטח