איזה ספר מופרע...
לפי העטיפה חשבתי שהוא מיועד לנוער...האיור של דני קרמן בלבל אותי קצת, מהר מאוד מגלים שההפך הוא הנכון. השפה הישירה, המחוספסת במתכוון עם ביטויים מדהימים לעיתים (אחרים אולי יתארו אותם כמביכים) לא נותנים מנוח ומושכים לקריאה (סיימתי אותו בשלושה לילות). יש לי היסטוריה ארוכה עם ספרי שואה, אני מעריך שקראתי מהם הרבה יותר מהקורא הממוצע, חלקם ממוקמים בפסגת הרשימות האישיות ("הזהו האדם" של פרימו לוי), אף אחד מהם אף פעם לא שעמם אותי, קראתי אפילו מחקרים יבשים/אוניברסיטאיים על מרד גטו ורשה, מבצע ברברוסה, אפילו הספר על הימלר שלא מזמן סיימתי נכנס לקטגוריה (מה שמזכיר לי את ספר ההיסטוריה עב הכרס על נפילת הרייך השלישי שקראתי לפני 5 שנים בערך...)הסיבה להמנעותי היחסית מספרי שואה בזמן האחרון היא שהרגשתי שקריאת המאורעות שמדווחות מפי הניצולים עולה על כל ספר דמיוני והריגוש שמלווה את הקריאה מתחיל להידמות לסנאף...
הספר הזה שנכתב על ידי ניצול שואה שלאחר עלייתו ארצה ירד בחזרה לגרמניה מחזיק מתח סיפורי גבוה לכל אורכו והוא מרתק בדרכו, למרות שצריך להיות חכם בהמלצה עליו...לא כל אחד יוכל לעכל אותו בקלות, חלק יגידו שהוא וולגרי ומזעזע, חלק יגידו שהוא מרגיז ומקומם וחלק אחר יגידו שהוא גאוני. אני נמנה עם הקבוצה האחרונה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה